גיוס אופים באהבה או שלא אופים בכלל…
הילה לוי קונצה
תמיד אהבתי מתוק. עוד כילדה, הארוחה היתה בשבילי רק אמצעי כדי להגיע לקינוח. לפני כמה שנים, גיליתי שאני גם אוהבת להכין את מה שאני אוהבת לאכול וכך נולד לו תחביב חדש – אפייה והכנת קינוחים. המיקסר הפך לחברי הטוב וארונות המטבח התמלאו בתבניות וכלים להגשמת חלומות של שוקולד וקצפת.
אחד הדברים שאני אוהבת באפייה, הוא הפרטים הקטנים והצורך לדייק. כל פרט במתכון הוא משמעותי, כמויות של חומרי הגלם, סדר וקצב חיבור החומרים, זמני אפייה או ערבול ועוד. כל שינוי באחד הפרטים, יכול להשפיע על הצלחת העוגה. הכנת קינוח מוצלח ומורכב דורשת דיוק, מיומנות, התקדמות הדרגתית משלב לשלב, סבלנות ואורך רוח, תשומת לב תוך כדי תהליך העבודה וכמובן אהבה, התבלין המיוחד שהופך הכל לטעים יותר.
אם חושבים על זה, יש הרבה דימיון בין עולם הקונדיטוריה לגיוס, הדבר שאני עושה כמקצוע ויותר מכך, לגיוס חברי הנהלה באופן ספציפי.
דיוק – חלק גדול מהאתגר במציאת חברי הנהלה בכירים ובכירות שיהיו נכונים ומתאימים לארגון הוא ריבוי פרמטרים. ההשפעה של כזה אדם על הארגון והעלות של גיוס שגוי היא גדולה, כך שיש הרבה מאפיינים שחשוב לעמוד בהם. החל מניסיון כחבר/ת הנהלה, דרך ניסיון מקצועי בעולם התוכן הרלוונטי, התאמה לשלב בחיי ארגון בו נמצאת החברה ועוד לא מעט מאפיינים אחרים, ייחודים יותר וייחודיים פחות. מעבר לזה, כמובן שגם ההתאמה לתרבות ארגונית ומגוון של מאפיינים התנהגותיים שיתרמו להצלחתם בתפקיד. כמו באפייה, אני עושה כל מאמץ לדייק עד כמה שניתן, לשים לב לכל מרכיב, כי הוא מהותי להצלחה. לפעמים אפשר להמיר מרכיב אחד באחר אך התמהיל הסופי חייב להיות נכון.
מיומנות – מכירים את זה שכמכינים מתכון בפעם הראשונה מסתכלים בו כל שתי דקות לבדוק מה עוד צריך להוסיף ומה הכמויות הנכונות? זה לוקח זמן. ככל שעושים את המתכון יותר פעמים ובכלל מרגישים בנוח במטבח, חלק מהדברים כבר “זורמים” יותר ואנחנו זוכרים בעל פה מה צריך לעשות, מה חובה ומה רשות. בגיוס, קורה תהליך דומה. ככל שאני מתמחה יותר ויותר, אני כבר יודעת שיש אבני יסוד שכנראה תמיד תהיינה שם. חלק מהתהליכים (למשל בעבודת מיפוי השוק) ניתן לייעל וכך לקצר זמני תגובה. החושים מתחדדים והיכרות הולכת וגוברת עם מנכ”לים ומנכ”ליות מארגונים שונים הופכת אותי למדויקת וחדה יותר. שלא לדבר על כך שאת רוב המרכיבים יש לי בארונות בבית מראש (וגם את המועמדים הפוטנציאליים…).
התקדמות הדרגתית משלב לשלב עם הרבה סבלנות – זה חלק חשוב מאוד בתהליך. כשמכינים קרם עדין שצריך להיות אוורירי, אי אפשר “לזרוק” את כל החומרים פנימה לתוך המיקסר ביחד. צריך לעבור משלב לשלב בצורה הדרגתית ולתת את תשומת הלב המלאה לשלב בו נמצאים. לחבר בין חלקים, להשוות טמפרטורות, לקפל ולא לשבור, בקיצור, הבנתם. אם ננסה להאיץ בכח את התהליך או לחבר חלקים שלא הולכים ביחד, אז גם אם כל חומרי הגלם הטובים ביותר שם, נקבל בסוף בלילה מבאסת ועוגה מאכזבת. תהליך גיוס חברי הנהלה בשיטת Executive Search (ובטח כמו שעושים אותו אצלנו ב- MostWanted) הוא ממש אותו הדבר. דבר ראשון, חשוב להבין באופן מלא ומדויק את הצרכים הארגוניים שמהם נגזר הפרופיל אותו רוצים לגייס, תוך בדיקה עם כל בעלי העניין הרלוונטיים (המתכון). לאחר היציאה אל הדרך ובניית האוכלוסיה עימה נעבוד (חומרי הגלם) אנו עוצרים ומציגים בפני הלקוח דגימה של האוכלוסייה – טעימה חלקית כדי לוודא שאנחנו מיושרים, שלא שכחנו אף מרכיב ושהכל מדויק (ממש כמו שבודקים אם המסה של העוגה היא במרקם הנכון). לאחר שיצאנו אל הדרך, האנרגיה הראשונה מושקעת בציר האופרציה, כלומר לייצר תקשורת עם כמה שיותר מועמדות ומועמדים פוטנציאליים מתוך אוכלוסיית היעד, לשוחח עימם ולהביא אותם אל השולחן כדי להציגם ללקוח. כמו בשלבים הראשונים בהכנת עוגה, כשאנו מכניסים את כל החומרים הנכונים לקערה, זה עדיין לא מספיק. העובדה שבידינו נבחרת מנצחת, לא אומר שהסתיימה עבודתנו. אני טוענת, שהחלק המעניין רק מתחיל. כמו חלקי העוגה שצריך לחבר בזהירות, בסדר מדויק, כל אחד בזמנו, האחד לחמם את השני לקרר ואת השלישי להקציף, כך ניהול פייפ המועמדים בתהליך אל מול הלקוח הוא המקום בו הקסם קורה. עבודת נמלים הדורשת רגישות, נחישות ותשומת לב לפרטים שאינה נגמרת. ניהול סדר הראיונות בקצב מתאים, תקשור פידבקים בין הצדדים, שמירה על אנגייג’מנט של המועמדים בתהליך וזאת אל מול תהליכים נוספים שיכולים להיות להם, הסתכלות מתמדת על סטטיסטיקות ותמונת השוק, וזה עוד לפני שדיברנו על התכנסות לקבלת החלטות ובניית חבילת השכר. השלב האחרון בתהליך מכיל “מוקשים” פוטנציאליים שיכולים להביא את העוגה שלנו “לצנוח” ברגע שיצאה מהתנור. גם כאן, בטח ניחשתם, התשובה נמצאת בתשומת לב לפרטים, הקשבה פעילה ואיזון נכון בין סבלנות לתנופה.
שב”ק ס’ שרו פעם “הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם נופל וקם..”, כנראה שמגייס/ת כתב/ה להם את המילים. זאת רכבת הרים מטורפת עם עליות ומורדות המתחלפות ביניהן, לפעמים, כמה פעמים ביום. זו ריצת מרתון כשבתוכה קטעים של ספרינט. אבל, אם עושים אותה באהבה ומשתמשים בארגז הכלים הנכון זאת אחלה של נסיעה. כיפית, מספקת ומיוחדת במינה.
